הפילוסופיה של היוגה

הפילוסופיה של היוגה

היוגה מציעה דרכים מעשיות, שבהן האדם לומד כיצד לעבוד בצורה נכונה, כיצד להתרכז, כיצד לפעול מתוך אהבה וכיצד לשמור על ערנות רוחנית ע"י חקירה עצמית.

כדי שאדם יתפתח באופן מאוזן, עליו לפתח היבטים שונים באישיותו ודרכי פעולה נכונות בחיי היום-יום.
היוגה מציעה דרכים מעשיות, שבהן האדם לומד כיצד לעבוד בצורה נכונה, כיצד להתרכז, כיצד לפעול מתוך אהבה וכיצד לשמור על ערנות רוחנית ע"י חקירה עצמית.
כל אלו מאפשרים לו לממש את הפוטנציאל הפנימי שלו.

סוטרות היוגה של פטאנג'לי

סוטרה מילולית זה נים או חוט, הסוטרות יחד שוזרות חוט של תורה כלשהי.
סוטרה היא משפט חכם קצר ותמציתי, הן נועדו כעזר לזיכרון וללימוד בעלפה.
היוגה סוטרות של פטאנג'לי כוללות 196 סוטרות אשר נחלקות לארבע פרקים.
הן נחשבות לניסוח התמציתי של היוגה הקלאסית.

מיהו פטאנג'לי ? 
לא הרבה ידוע על פטאנג'לי מרבית החוקרים מעריכים שהוא חי במאה השנייה או השלישית לפנה"ס.
האגדה מספרת שהוא נשמה מפותחת שבחרה לחזור אל העולם כדי לסייע לאנושות.
פטאנג'לי קיבל גוף כדי שיוכל לחוות את השמחות והעצב של בני האדם ולסייע להם בדרך לשחרור, במיתולוגיה ההודית מסופר כי הנחש בעל אלף הראשים רצה ללמד יוגה.
הוא נפל(פאט) לתוך ידיה של אנג'לי אישה טובה אשר התפללה לבן וכך פטאנג'לי קיבל את שמו.

הסוטרות מגדירות את הקיום האנושי ומזהות את הסבל הבלתי נמנע שכרוך בחיי אנוש.

לפי פטאנג'לי יש שני עקרונות מהותיים:
פורושה – העיקרון הרוחני, הנשמה
פראקריטי- העיקרון החומרי, החומר, הטבע.

שלושת הגונות
רגא'ס, טמאס, סאטווה.
לפי התפיסה של היוגה, המציאות, או הפראקריטי מורכב משלוש איכויות.
אלו הן איכיות בסיסיות ביותר המרכיבות את כל המהויות החומריות והמנטאליות.
טמאס- היא אנרגיה של עייפות, כבדות, עכירות, התמדה, מחשבות שלילות, חוסר טוהר
רג'אס- היא אנרגיה של עשייה, פעלתנות, להיטות, דינאמיות, יצירתיות
סאטווה- היא אנרגיה של טוהר, צלילות, בהירות, איזון, מדיטציה, התבוננות פנימה ואינטואיציה.

סאמסקרה- מושג הקארמה
לפי תורת הקארמה לכל פעולה יש שרשרת של תוצאות.
הלידה שלנו, הגורל, ההתנסויות שנעבור, האופי שלנו וכו' נקבעים לפי הפעולות שלנו בחיים הנוכחיים והקודמים. הקארמה היא חוק טבע ואין להשתחרר ממנו- לכל פעולה יש תוצאה.

סוקהה- דוקהה
סוקהה- היא שמחה, אושר, נחמה, נועם, נעימות, אנרגטיות וחיוניות, קלות וקלילות, עליזות, שגשוג וכו'...

דוקהה- היא סבל, וזה כולל את כל סוגי המועקות, צער, כאב, חוסר סיפוק, תסכול, ייאוש, אי נעימות, חוסר נוחות, מצבי רוח שלילים וכו'...

מטרת היוגה סוטרות היא להורות לנו את הדרך לשחרור מדוקהה שמלווה את הקיום האנושי.
פטאנג'לי מגדיר את הסבל מזהה את הקלישאות שהן הסיבות לסבל ומציג דרך שמונת האיברים של היוגה להתגבר על הסבל.

חמשת הקלישאות
אווידה- תפיסה שגויה, תפיסה של נשמה כלא נשמה, הנצחי כחולף, טוהר כלא טוהר, של אור כחושך וכו'...
אסמיטה- אנוכיות ותחושת אגו,
ראגה- השתוקקות והיצמדות, המינד שנצמד אל התנסויות החושים המענגות.
דוושה-  מתורגמת כשנאה, אך היא יותר סלידה והתרחקות, דחייה מכאב או צער.
אבהיניוושה- הצמדות לחיים, היצמדות לקיום הביולוגי שהוא טבעי לכל היצורים החיים מהחיידק ועד ענקי השכל.

כאשר התודעה שלנו, באה במגע, באמצעות החושים, עם הסביבה נוצרות התנסויות שאנו מסווגים אותם אוטומאטית למענגות, מכאיבות, נעימות, לא נוחות או ניטראליות.
ראגה היא המשיכות שלנו, הרצון להיצמד לדברים המענגים, דוושה היא הדחייה שיוצרות התנסויות לא נעימות.
הקיום שלנו נחווה הרבה פעמים כדוקהה בגלל הרצון שלנו להיצמד לדברים נעימים שאנחנו יודעים שחייבים לחלוף מחד, והרצון שלנו להימנע מדברים מכאיבים ולא נעימים מאידך.
אנחנו מתנדנדים בין צמדי הניגודים ושוכחים שגם אלה רק מצבים חולפים של הפארקריטי
ולא של המהוות, הפורושה.

שמונת האיברים של היוגה
היוגה בת שמונה האיברים מובילה לידע המבחין וידע זה מביא לסיום הסבל.
ויווקה- פרושה הבחנה מן ההיבט הפילוסופי, ויווקי הוא אדם היודע להבחין בין האמיתי ללא אמיתי, בין תעתוע לבין אמת, בין העיקרי לתפל, בין היחסי למוחלט וכו'...
שמונת האיברים הם:
1. יאמה  2. ניאמה  3. אסאנה  4. פראנאימא  5. פרטיהארה  6. דהרנה  7. דהיינה 
8. סמאדהי.

1. יאמה- הן אמות מידה לעבודה חיצונית. חמש היאמות הם:
 אהימסה – אי פגיעה הן בבני אדם, בעלי חיים ועצמנו, כאשר היוגי מבוסס בשבועת אי הפגיעה כל גילוי אלימות בסביבתו מנוטרל.
סאטיה- אמיתיות, דבקות באמת, לחיות באמת, באותנטיות מלאה במחשבה, דיבור ומעשה. כאשר היוגי מבוסס בשבועת האמיתות דבריו נעשים בעלי עוצמת ואפקטיביות- כל מה שנאמר יקרה.
א-סטיה-  אי צבירה גם של דברים חומרים וגם של ידע ורוחניות, לא לנצל דברים שלא שייכים לנו ולא להטעות אנשים למען רווח אישי. כאשר היוגי מבוסס בשבועת אי הצבירה
כל האושר מופיע לרגליו.
ברהאמצ'אריה- הליכה לכיוון המוחלט, הנשמה נעה עם הפעולה. כאשר היוגי מבוסס בשבועת הפרישות הוא זוכה באנרגיה רוחנית כבירה.
אפריגרה- אי חמדנות, לרצות רק מה שאנו צריכים באמת ולא לרצות דברים מיותרים.
כאשר היוגי מבוסס בשבועת העדר חמדנות הוא מקבל ידע על חייו הקודמים.

2. ניאמה- הן אמות מידה לעבודה פנימית. חמש הניאמות הם:
סאוצ'ה- טהרה, ניקיון פנימי וחיצוני דרך ההתנהגות והדיבור, דרך החשיבה ותפילת הלב.
סנטושה- שביעות רצון מתוך הגדלת כוח האמון והאמונה, קבלה פנימית. מתוך תהליך של ניתוח והבנה אגיע לשלווה.
טאפאס- להט התרגול, המאמץ בתרגול, הכוח, הסבלנות, ההתמדה והנחישות המושקעים בניסיון לפעול באופן חיובי בגוף ובדיבור ובהכרה. פיתוח כושר עמידות.
סוואדיהיה- לימוד עצמי מתוך שיחות וקריאה. הליכה אחרי ההנחיות. מתוך ליבי אבין את המשמעות האמיתית העומדת ההנחיות ואפעל לפי כך.
אישוורה פראנדיהנה- התמסרות לאל, עשיית האל מוטיבציה לכל פעולה ללא פחד וספק
מתוך רצון עז להתאחד עם העליון.

3. אסאנה- היא תנוחה יציבה ונינוחה ומקום התרגול משטח התרגול האישי שלנו. על
תנוחת הגוף בריכוז עמוק ובהתבוננות להיות נוחה, יציבה ונעימה.
עלינו לתרגל מתוך כוונה אמיתית והודייה ולא יהפוך התרגול להרגל.

4. פראנאימא- שליטה בפראנה אנרגית החיים. תרגול פראניאמא מאפשר יכולת ריפוי,
כוח פיסי, טיהור החושים, כוח רצון פנימי וסילק הדואליות.

5. פרטיאהארה- התכנסות, כינוס החושים, הפסקת זרימת הרשמים של אובייקטים
חיצונים המצויים בעולם אל ההכרה. בתרגול זה ישנה שליטה במערכת החושים המשמשים כצינורות להעברת  מידע אל ההכרה.

6. דהרנה- ריכוז פנימי או חיצוני. כאשר התודעה מכוונת בזרם אחד של מחשבה אל
אובייקט נבחר, מבלי שתתפזר, זה רכוז.

7. דהיינה- מדיטציה. ביסוס הריכוז ברציפות וללא הפרעה, מקום בו החושים אינם
פועלים עוד.

8.  סמאדהי-  מעבר לזמן ומרחב, כאשר מושא המדיטציה מלכד עם המודט נעלמת המודעות העצמית.

כאמור פטאנג'לי הצליח לאחד בתוך שורות מצומצמות בסיס פילוסופי נרחב וידע מעמיק.
הסוטורות של פטאנג'לי הפכו לאחת משש האסכולות של הפילוסופיה ההודיות, יש להן מאות פרשניות והן צוטטו במקומות רבים.