נתינה או קבלה- מה קודם?

נתינה או קבלה- מה קודם?

מאז ומעולם היה רק אור, רק אהבה, רק אלוהיות. כאשר האחדות יצרה את הנפרדות ובראה את הקיום האנושי ובכלל היא יצרה מרחב של חוסר, חוסר באור. האדם הינו כלי אשר נמצא כל הזמן בחוסר, ולכן הוא צמא תמיד לקבל.

המורה – "תן לי בבקשה את העט הזה (שלי)"
התלמיד – "אבל הוא לא אצלי..."
 
הקבלה היא שחייבת להיות ראשונה. אין שום אפשרות לתת משהו שלא קיבלנו אותו תחילה ועל כן – משהו הינו באמת שלנו רק כאשר נתנו אותו.

מאז ומעולם היה רק אור, רק אהבה, רק אלוהיות. כאשר האחדות יצרה את הנפרדות ובראה את הקיום האנושי ובכלל היא יצרה מרחב של חוסר, חוסר באור. האדם הינו כלי אשר נמצא כל הזמן בחוסר, ולכן הוא צמא תמיד לקבל. מה שמניע את האדם הוא הצורך לקבל – הצורך להתמלא שוב באור האלוהות והאחדות.

כאשר האדם נמצא רק בקבלה הוא מהר מאוד מתמלא ואינו יכול להכיל יותר דבר. תחושת המלאות אמנם היא אינה מה שהנפש באמת כמהה לה, היות והאדם מתמלא תמיד בדברים גשמיים, מכורח היותו יצור גשמי. האדם מתמלא בידע, באוכל, בסקס, בהנאות רגעיות, ברכוש, באגו ובכל מיני סיפוקים חומריים אחרים.

משל טיבטי מספר על אדם שבא אל חכם בודהיסטי על מנת ללמוד ממנו את משנתו של בודהה. לפני שהחלה הפגישה בניהם הציע החכם כוס תה לתלמיד וזה הנהן בשמחה. התלמיד לקח את הכוס בידיו והחכם החל למזוג אליה תה חם, אט אט הכוס התמלאה אך משהגיע מפלס התה לקצה הכוס לא הפסיק החכם למזוג את הנוזל החם והתלמיד נכוונה בידו. בבהלה עזב את הכוס ופנה בהתרסה אל החכם – "מדוע זה שפכת עליי את התה החם?!" ענה לו החכם – "ממש כשם שאין אפשרות למזוג תה אל כוס מלאה, כך אין אפשרות לשפוך ידע אל מוח מלא, לכן על מנת ללמוד את תורת הבודהה עליך קודם כל לרוקן את עצמך מכל הדעות הקדומות, הידיעות והאגו, אחרת רק תישרף".

החוכמה האמיתית היא ליצור איזון בין הצורך העז להתמלא כל הזמן לבין היכולת להעביר הלאה – הנתינה. ברגע שמושג האיזון הזה האדם מגיע אל המרחב הריק. מרחב ריק זה הרי הוא הרצון החופשי. מתוך המרחב הריק ניתן ליצור כל דבר. למעשה רק מתוך המרחב הריק ניתן ליצור משהו חדש באמת.

הדרך להגיע לאיזון זה וליצור את המרחב הריק היא ע"י הנתינה.
למעשה הדבר שאנו צריכים לשים אליו לב כל הזמן הוא הנתינה שלנו. באופן טבעי ברגע שניתן, ניצור מקום לעוד תה חם שיוכל להימזג לתוכנו ודבר זה נכון לגבי כל דבר בחיינו.
חוק השפע ביקום פועל כמו חוק כלים שלובים. כשאחד מתרוקן בגלל נתינה הסביבה נוטה למלא אותו מיד והשפע יהיה תמיד מנת חלקו.

כללי קבלה ונתינה:

•יש לקבל על מנת לתת - יש לאפשר לאחר לתת לנו ובכך אנו נותנים בצורה הגבוהה ביותר.
•כל דבר שאנו רוצים להשיג עלינו לדעת מראש מה נעשה איתו לטובת האחר.
•מה שאתה נותן זה מה שתקבל בחזרה מהיקום. ממש כפי שזה עובד בסופרמרקט – מוצר מורד מהמדף והחברה דואגת להשלימו – כשניתן אהבה, נקבל אהבה. כשניתן כעס נקבל כעס.
•לתת מעצמי מה שהאחר צריך. אדם ידבר את אותם הדברים שוב ושוב עד שמישהו יקשיב לו מתוך צורך כנה שלו.
•תן מעצמך שלא על מנת לשלוט באחר. להיזהר מיצירת תלות, כי אז אין נתינה אלא קבלה.
•תן מעצמך ללא ציפייה, ללא תנאים מוקדמים והתחייבויות. ברגע שיש נתינה מותנית היא הופכת לקבלה.
•תן מעצמך תוך יצירת תחושה טובה אצל המקבל ולא תחושת לחם ביזיון – להתאים את הנתינה למקבל.
•תן מעצמך מתוך אחריות לתוצאה.
•תן מעצמך מתוך בחירה אישית שלך ולא מתוך שיפוט נסיבתי.
•תן מעצמך שלא על מנת לקבל תמורה.
•הנתינה הפיזית אינה קובעת, כי אם הכוונה שמאחוריה – חייבת להיות כוונה נכונה ואל רק כוונה טובה.
•תן מעצמך בסתר. כשאני נותן ללא ידיעת העולם אין אפשרות לקבל בעבורו ולכן נשאר תמיד בנתינה ואינו יוצר לחם ביזיון.