יחסי הגוף והנפש

יחסי הגוף והנפש

הגוף והנפש אינם שתי מערכות המתפקדות באופן נפרד, אלא מתפקדות באופן ברור כשלמות אחת.

הרפואה הקונבנציונלית והתפיסה המערבית מאמינים כי הגוף הוא מכונה. כאשר המכונה מתקלקלת, הרי ניתן להחליף חלק זה או אחר באופן מכני. ואכן, בעיות נרפאות בעזרת ניתוחים ותרופות וכך המכונה – הגוף ממשיכה לתפקד. ראוי לציין את פריצות הדרך שהתרחשו ברפואה המערבית. המדע הרפואי הציל מיליונים של חיים והפחית באופן משמעותי את הסבל.
 
יחד עם זאת, הרפואה הקונבנציונלית לא תמיד עובדת. תופעות לוואי של תרופות עלולות לגרום לסיבוכים חמורים יותר מן המחלה. בעיות אחרות צצות פה ושם לאחר שהבעיה המקורית נרפתה לעיתים בעיות מסוימות עלולות להגיע אל מעבר ליכולת של הרפואה לטפל בה. למשל- מחלות הקשורות למתח הכוללות כאבי ראש מיגרניים, כיב קיבה, בעיות במערכת העיכול, לחץ דם גבוה, שרירים תפוסים, עייפות ועוד.
הרפואה הקונבנציונלית אינה נותנת מענה למתח. ההבנה הרפואית המודרנית אינה מודעת להשפעת המצב המנטלי או הרגשי של המטופל לבריאות גופנית, וכך לא ניתן לרפא על פי הרפואה המערבית אף אחת מן המחלות הקשורות למתח.

אפשר לומר כי קיים חוסר בסיסי בגישת הרפואה הקונבנציונלית המעודדת אותנו לקחת תרופות לכאבים שאנו חשים. בכך היא בעצם טוענת כי הגוף בעל השפעה על הנפש, אולם מאידך, אין היא מכירה בגישה כי גם הנפש משפיעה על הגוף!

גישה מכניסטית זו הרואה באדם מכונה, מותירה בנו חלל במערכת היחסים שלנו עם גופנו.
להבדיל מגישה זו, גישות שונות מתחום הרפואה האלטרנטיבית טוענות כי האדם הוא מערכת אנרגיה חיה ונושמת המשתנה כל הזמן. במקום הנחת האצבע על הסיבות החיצוניות כשמשהו מפסיק לעבוד, עלינו להסתכל על ההשפעות הפנימיות ועל נסיבות חיינו, הנפש ורגשותינו, ולהבין כיצד כל אלה פועלים יחד באופן הדדי.

בדרך כלל אנו רואים את הגוף והנפש כשתי מערכות המתפקדות באופן נפרד ועצמאי. מצד אחד למשל, אנו מזינים את הגוף ועובדים עליו קשה על מנת להיראות יפים וחטובים, ומצד שני אנו מזינים את הנפש במחשבות, שיחות אינטלקטואליות וכדומה. 

בדרך כלל אנו מודעים לקשר בין גוף ונפש כשאנו למשל מתרגשים ובא לנו להקיא או כאשר אנו מתעמלים ומרגישים לאחר אימון תחושת סיפוק ועליזות. אבל, כשהדבר מגיע לרגשות מורכבים יותר, או למחלות, קשה לנו להאמין אם בכלל שמערכת יחסים זו היא חשובה ביותר.

רובנו מעדיפים להאמין שהסיבה למחלה זו או אחרת מקורה בסביבה החיצונית ואינה קשורה בכלל למחשבות שלנו, לרגשות או להתנהגות שלנו. אנו מעדיפים להניח כי המחלה היא תורשתית או נגרמת בשל זיהומים ומוצאים מיני סיבות להסבר המחלה. מחלה הפוקדת אותנו משאירה אותנו חסרי שליטה. מעט מאוד אנשים יודעים מה תפקודם של איברים או היכן הם ממוקמים בגוף. זוהי אחת הסיבות לעוצמה שאנו מייחסים לרופאים- הם כביכול יודעים דברים על הגוף שלנו יותר מאתנו. אך, ככל שנעמיק בשרשרת הסיבות של מחלה, נוכל להגיע אל מעבר לסיבות הגופניות. נוכל להגיע אל שכבות של הלא גוף, אלא של הנפש/רגש.

רגשות עשויים להשפיע על עצבינו. יש להם אנרגיה. כאשר קשה לנו לבטא רגש מסוים, אנו מדחיקים אותו עד שהוא בא לבסוף לידי ביטוי בגוף הגשמי. ברמה הפיזית, רגשות מכווצים את השרירים וכלי הדם, מגבירים שחרור הורמונים כמו אדרנלין, פוגעים במערכת העיכול והנשימה, מחלישים את מערכת החיסון והופכים אותנו לפגיעים יותר להתמוטטויות ומחלות.

הרגשות שלנו קובעים אם אנחנו מתוחים או סגורים, רגועים ופתוחים, דבר המשפיע על צורתם של השרירים ומבנה הגוף. כאשר השרירים שלנו מתוחים, רפויים, או כאשר חיבורי הפרקים שלנו נעים בקלות או בקשיות וכאב, הדבר מבטא בעצם את ההיסטוריה הרגשית שלנו.

הגוף מדבר אלינו דרך סימפטומים המבטאים בעצם נושא שממנו התעלמנו, הכחשנו או הדחקנו. מתח אף הוא בעל השפעה על גופנו. המתח כשלעצמו אינו טוב או רע, אלא האופן שבו אנו מגיבים אליו, הוא הגורם להבדל. למתח יש השפעה על מערכת החיסון, להפחתת היכולת שלנו להרוס חיידקים ובקטריות פולשים.
לרגשות השפעה עמוקה, במיוחד כשהם מודחקים. כמה מן התסמינים הגופניים המצביעים על מתח הם: כאבי ראש, דפיקות לב, לחץ דם, נשימה כבדה, בעיות שינה, עייפות, פה יבש, אולקוס, שלשולים, כאבי גב, הזעה, פריחה על העור. יחד עם אלו, מתווספים שינויים פסיכולוגיים כמו דיכאון, כעס, חרדה, חוסר ריכוז, חוסר יכולת להחליט, פחד לא רציונלי ועוד. 

בנוסף, בעיות התנהגות עלולות להתבטא בלבוש מרושל, הזנחה עצמית, עצבנות, בכי פתאומי, רגשנות יתר, הגזמה באכילה והפרעות אכילה, הגזמה בעישון או שתייה, בעיות בתפקוד מיני. תסמינים אלו עלולים להוביל בקלות למצבים חמורים יותר של מחלות. ממחקר שנערך בארה"ב נמצא כי התקפי לב רבים יותר מתרחשים ביום שני- בזמן שבו עומד להתחיל השבוע. אם אנו לא מאמינים כי קיים קשר בין הנפש והגוף, כיצד ניתן להסביר עובדה זו ? !!!

השפעת מצב נפשי/רגשי על מערכת ההפרשה הפנימית
ההורמונים זורמים דרך הגוף ומשפיעים על הפעילויות הגופניות שלנו, על התנהגותנו, רגשותינו ותחושותינו. הם מופרשים ע"י בלוטות ההפרשה, כשכל אחת מהן משפיעה על השנייה, וכולן נשלטות ע"י בלוטת יותרת המוח.

דיאפק צ'ופרה כותב בספרו כי "ללא רגש אין כל הורמון, ללא כל הורמון אין כל רגש... המקום שאליו פונות המחשבות, הוא המקום שאליו פונים החומרים הכימיים של הגוף".
מערכת החיסון ותאי העצבים במוח הם נוירופפטידים (פפטיד הוא תרכובת הבנויה משתיים או יותר חומצות אמינו) הפועלים כשליחים כימיים- נושאים רגשות מן הנפש/שכל אל הגוף ולהפך.
נורופפטידים נושאים פחדים, דאגות, חלומות ותקוות שיש לנו. מחשבות מקודדות כאימפולסים עצביים הנוסעים לאורך צירי העצבים ומפעילים את השרירים והבלוטות באותו אופן שבו תשדורות טלפוניות עוברות בכבלים באותות חשמליים. הנוירופפטידים מספקים את החיבור בין התפיסה למחשבה, מן המוח אל הפרשת ההורמונים, מן האיברים אל הפעילות התאית בגוף. ההיפותלמוס, בלוטה קטנה במוח, היא המקום בו הרגשות מומרים לתגובות גופניות. הרבה נורופפטידים מצויים שם, כמו גם במעיים, או באזור הקיבה ( זו הסיבה שלפעמים יש לנו "תחושת בטן" לגבי משהו מסוים). ההיפותלמוס שולט גם בבלוטת האדרנל ובבלוטת יותרת המוח: בתיאבון, רמות סוכר, בדם, מעלות חום הגוף, תפקודים אוטומטים של הלב, הריאות, מערכת העיכול ומחזור הדם.

כאשר מחשבה או רגש יוצרים תגובה כלשהי, ההיפותלמוס מוכן לפעולה. הוא משליך פנימה מינון גבוה של מתח, ותגובת השרשרת תגיע לכל אזור בגוף.
הגוף והנפש אינם שתי מערכות המתפקדות באופן נפרד, אלא מתפקדות באופן ברור כשלמות אחת. כל מה שאנו חושבים ומרגישים משפיע על הגוף, כמו שכל מה שמתרחש בגוף משפיע על המצב הנפשי או הרגשי שלנו. הפרדה בין השניים היא החמצה של תובנה בריאה וטובה יותר, ושל אמצעים להעמיק את מערכת היחסים שלנו עם כלל ישותנו.