"אחרי החגים..."

"אחרי החגים..."

"אחרי החגים"- כמה פעמים עשינו שימוש במילים הללו וכמה פעמים פיזמנו את השירים מבלי לתת את הדעת לאופן שבו אנו תופסים את מימד הזמן?

"אחרי החגים" הינו צרוף מילים מוכר מאוד ושימושי המשתייך למשפחה מורחבת של משפטים כמו: "יהיה בסדר", "נדבר על זה אחר כך" ועוד...שימוש נרחב יותר באותו המוטיב ניתן למצוא בפזמונים לא מעטים השגורים בפינו מימים ימימה, כמו למשל: "בשנה הבאה נשב על המרפסת..." "יהיה טוב, יהיה טוב, כן..." "מחר אולי נפליגה בספינות..."

כמה פעמים עשינו שימוש במילים הללו וכמה פעמים פיזמנו את השירים מבלי לתת את הדעת לאופן שבו אנו תופסים את מימד הזמן?

אכן, עונת החגים מאחורינו. על כל הפסטיבלים ירדו המסכים, שמורות הטבע חזרו לשקט שלפני והחול הוא כבר לא מועד. בשעה זו, כאשר השגרה מתדפקת על דלתנו, אני מזמינה אתכם לחזור חודש חודשיים אחורה ולשחזר את מספר הפעמים שאמרתם לעצמכם או לאחרים את צרוף המילים "אחרי החגים"... או שעניתם לשאלה הנפוצה "מה נשמע?" בתשובה הנפוצה עוד יותר "יהיה טוב"...

סביר מאוד להניח כי אלה לא היו פעמים מעטות. וגם כיום שעה שעה אנו ממשיכים ומשליכים את חיינו לעתיד במקום לטפל בהם בזמן אמת.

המחשבה על כך מובילה באופן טבעי לשאלה היכן על ציר הזמן הכרונולוגי אנו נוכחים? אם התודעה שלנו נמצאת היכן שהוא בעתיד("מחר", "יהיה", "אחרי"), או לחילופין היכן שהוא בעבר, אז היכן אנחנו נמצאים? האם מיקומינו נקבע על פי הנוכחות הפיזית שלנו בנקודת זמן ומרחב או על פי מיקומה של התודעה נטולת הזמן והמרחב הנודדת בחופשיות רבה כל כך קדימה ואחורה?

למענה על השאלה הלא פשוטה הזו בואו ונערוך תרגיל קצר מאוד:
עצמו לרגע עיניים (לפני עצימת העיניים יש לקרוא פסקה זו עד הסוף...) ודמיינו את עצמכם בקרבת אדם אהוב עליכם במיוחד. שימו לב למקום בו אתם נמצאים, לסביבה, לרחשים, לקולות, לאווירה. האם יש מגע בניכם ואם כן כיצד זה מרגיש? תוכלו להרחיב את השהייה במקום הזה ככל שתרצו. כשתרגישו מוכנים, פקחו עיניים.

האם עכשיו אתם יכולים לענות על השאלה היכן על ציר הזמן הכרונולוגי אנו נוכחים?

מי שהתמסר לתרגיל בכוליותו יכול היה לחוות המצאות במקום אחר מהגוף הפיזי באמצעות התודעה בלבד. מכאן, שאנו נמצאים, בסופו של דבר, במקום אליו התודעה שלנו לוקחת אותנו ולא בהכרח בנוכחותנו הפיזית. אם כך, אם אנחנו במחשבה שמתבססת על "אחרי החגים" ועל "יהיה טוב" אנחנו לא נוכחים בהווה. אנו נוכחים בנקודה מסוימת בעתיד. ועתיד, כהגדרתו, יישאר לנצח עתיד. ובעושנו כך אנו מתעלמים מהווה בשעה שהוא בעצם כל מה שיש לנו.  זמן הוא בסך הכול אשליה. מה שקיים עבורנו הוא הרגע הזה. כל מה שמתרחש קורה עכשיו ברגע הזה, גם מחשבות על העבר או על העתיד.

כל מה שיש לנו זה עכשיו – זה ההווה
אני מסכימה עם כל מי שיקשה ויאמר כי המחשבות שלנו נודדות בין עבר לעתיד בין סיטואציות שהיו לבין אלה שיהיו ללא שליטה של ממש. החשיבה היא תהליך ממכר שקשה להתנזר ממנו וכיאה להתמכרויות יש כאן צד אפל - היא מטילה צל על כל רגע נתון בהווה.

אז מה עושים כדי בכל זאת לתפוס את הרגע הזה, ליהנות ממנו ולקטוף את הפירות שהוא מניב?
כדי להתנער מהרגלים ישנים וממכרים יש לתרגל הרגלים חדשים במקום. במקרה שלנו, ההמלצה היא להתאמן בלרכז את תשומת הלב שלנו לכל פעילות בהווה שאנו מבצעים מבלי לחשוב על המטרה שלה. תרגלו נוכחות מלאה ברגע הזה: בהליכה, בהקלדה, בנשימה, בריחות, בצלילים...
כשאנו נוכחים בשלמות ברגע הזה אנו משירים מעלינו כל בעיה או כל מחשבה שמעוררת בעקבותיה בעיה. ברגע הזה אין בעיות. מצב המודעות הנוכחי חופשי משליליות. ברגע הזה נהיה ערים למה שמתרחש. נראה את הצורה, את הצבע של הדברים, נקשיב לצליל ולשקט, נקשיב לנשימתנו. הרגע הזה הוא רק מצב אשר לו כמה אפשרויות: להתמודד אתו עכשיו, לעזוב אותו או לקבל אותו עד שישתנה או עד שנתמודד אתו. תנו כבוד לרגע הזה ותחיו איתו באהבה ותאהבו את מה שיש.

אז אל תאמרו "יהיה טוב" אלא "טוב עכשיו..."

להעמקת הידע בנושא אני ממליצה לקרוא את:
כוחו של הרגע הזה, מאת אקהרט טול ; לאהוב את מה שיש, מאת ביירון קייטי

אהבה גדולה