לחישת אלוהים באוזן היוצר

לחישת אלוהים באוזן היוצר

ללא אמונה כלשהי האדם לא יכול לחוש תקווה, והאדם מתקשה מאד לעשות דברים משמעותיים, שלרוב דורשים אמונה רבה בכדי שניתן יהיה להגשימם.

לפני כשבועיים נחתו בתודעתי שני מסרים הקשורים באלוהים. המסר הראשון הועבר אליכם בשבוע שעבר. זהו המסר השני והוא בא לספר על מה שלי נראה ברור מאליו, על התקשורת הסמויה והלא מילולית, שמנוהלת עמנו, בעודנו עוסקים ביצירה אינטואיטיבית ללא ביקורת.

המסר הזה נוגע לשני תחומים רגישים, טעונים, מעוררי מחלוקת וסימני שאלה, ולא לחינם כך הוא המצב. נושא האמונה באלוהים מצוי בישראל בתוך קונפליקט חברתי שקשור למאבק קבוע בין חילונים לדתיים, בין החרדה מפני כפייה דתית לבין השאיפה לשימור המסורת היהודית וטיפוחה. הנושא השני, שמעורר אסוציאציות שונות ומשונות אצל אנשים שונים הוא נושא התיקשור, שיש כאלה שמכירים באפשרות שפעולה כזו קיימת, אחרים חושבים שזו סגולה השייכת ליחידם ומיוחדים, ויש כאלה שחשים שזה קשקוש חסר בסיס.

איני מאמין שקיים אדם בכל תבל, הנטול אמונה. לא ניתן לחיות ללא אמונה מכיוון שחיינו שזורים במלאי ענק של חוסר וודאות. ללא אמונה כלשהי האדם לא יכול לחוש תקווה, והאדם מתקשה מאד לעשות דברים משמעותיים, שלרוב דורשים אמונה רבה בכדי שניתן יהיה להגשימם. יש כאלה המאמינים באלוהי היהודים, יש כאלה שמאמינים באלוהי החילונים, יש כאלה שמאמינים באלוהי הכסף ויש כאלה שמאמינים באלוהי מערכות היחסים. לכל איש אלוהים משלו.

לטעמי, פעולת התיקשור היא ביטוי של תכונה בסיסית הקיימת באדם. אני מאמין שלכל אדם יש ערוץ תקשורת קבוע עם הכוח הגדול ממנו, שהיה אחראי על בריאתו. אני מאמין שהתקשורת הזו משפיעה על החלטות שהאדם מחליט, על הבחירות שהוא בוחר, ועל ההעדפות שלו. כמו כן אני מאמין שאצל אנשים שונים יש מידה שונה של פתיחות , סקרנות והיענות לכל אפשרות של תקשורת עם מה שחלק מאיתנו מכנים, "אלוהים". בתורה כתוב שאלוהים "ברא את האדם בצלמו", ואני מאמין שבכל אחד מאיתנו קיים חלק, ניצוץ, שביב מאלוהים, שמוסיף להיות בקשר עם המקור.

כל מי שמתנסה בציור אינטואיטיבי חש מפעם לפעם שמגיעים אליו רעיונות חדשים ומפתיעים. מפעם לפעם ישנה התרגשות בלתי מובנת ולפעמים תובנות חדשות ומשמעותיות מתגלות אגב תנועת היד עם הצבע. הדבר קורה גם בפעולות יצירתיות ספונטאניות אחרות ומהווה את אחת הסיבות המרכזיות לכך שאדם ירצה לשוב ולהתנסות בבריאת יצירה חדשה. לחשו של אלוהים לאדם היוצר הוא לחש המגיע ישירות אל תוך הלב. זהו מידע שזורם בערוצי אהבה דרך האינטואיציה, אותו פעמים רבות לא ניתן לתאר במילים, אך החוויה מורגשת היטב, והיא מרפאה, מחדשת ומרעננת.

אלוהים נתפס, כמעט בכל דת ובכל תפיסה שהיא, כישות המסוגלת לברוא. אלוהים מכונה במקומות רבים "בורא עולם" וזו אחת התכונות שאנחנו מייחסים לו, מעבר לתכונות רבות אחרות, הקשורות להיותו גדול וכל יכול, כביכול. תכונת הבריאה של אלוהים קיימת כאופציה משמעותית גם אצל בני האדם. אני מאמין שאדם הרוצה להיות באמת בצלם אלוהיו, מוטלת עליו החובה לנהוג בדומה לאלוהיו, וזה אומר להפוך לבורא בעצמו.

היצירה האינטואיטיבית עוסקת רובה ככולה בבריאה. הסיבה לכל התרגילים ולכל המניפולציות שאנו משפיעים על המציירים נועדה להביאם למצב בו הם בוראים את היצירה המיוחדת להם, את האמירה האישית והחד פעמית שיש להם לומר. כשאדם נכנס למצב המיוחד הזה, של בריאה שכמעט ואינה מושפעת מביקורת עצמית או מסיפוק צרכיהם של אחרים, הוא הופך לישות בוראת בעצמו. התחושה ברגעים כאלה משכרת ומענגת וממלאה את האדם בטחון עצמי וידיעה שהוא מסוגל. מסוגל לזה ומסוגל לדברים רבים אחרים.

לחשו של אלוהים לאדם היוצר יכול לסייע לכל אחד שרוצה, לשלוף את האלוהים שמתוכו, את "צלם האלוהים שבו", ולהפוך למשהו גדול יותר ממה שהיה קודם לכן. רבות השאיפות ורבות הכמיהות בחיים, שנראות כבלתי ניתנות להשגה, רק מפני שהאדם לא הצליח להיפגש ולהפעיל את האלוהים היוצר, את אלוהים הבורא שלו. כל עוד הביקורת העצמית מושלת בכיפה, כל עוד אנו יוצרים דברים רק כדי לשמח אחרים, כל עוד אנו מתעקשים לעשות רק דברים מוצלחים וראויים, לא נוכל לשמוע את לחשו של אלוהים. רק מתוך ויתור על מטרה מלבד מטרת התהליך והחוויה עצמם, רק מתוך מימוש תאוות הבריאה ותשוקת היצירה יכול האדם לשמוע את הלחש הזה, להתרגש מחדש, וליישם את זה מייד בחייו.