רוצים לחולל שינוי בחייכם?

רוצים לחולל שינוי בחייכם?

שינוי חיובי בחיים - לגלות את האומץ הפנימי

שינוי חיובי בחיים נוצר על ידי מעשה ולא רק על ידי חשיבה.... השינוי הוא הדבר הקבוע היחיד בחיינו. אולם, למרות זאת עשיית השינוי מחייבת אומץ ונכונות "לחצות את הנהר האישי שלנו" ולצאת מאזור הנוחות המוכר כל כך.

סיפור עממי: תלמיד זן רץ אל מורהו באמצע היום ואמר לו: "אוי, מורי, המדיטציה שלי נוראה! אני לא מצליח להתרכז כלל וכלל ואני נרדם כל הזמן!" המורה השיב לו מבט וענה כעובדה: "זה יעבור". לאחר שבוע רץ שוב התלמיד אל מורו ואמר לו: "אוי מורי! המדיטציה שלי נפלאה! אני מרגיש כל כך מודע לעצמי, כל כך שלו, היא פשוט נפלאה!" המורה השיב לו מבט וענה כעובדה: "זה יעבור".
בסיפור זה טמון מסר חשוב – הכול משתנה ללא הרף. הכול בר שינוי ואינו נח לרגע, ואילו הדבר הקבוע היחיד – הוא השינוי עצמו.

הרי אנו מגיעים לעולם הפיסי בו אנו חיים כישות של חופש שלה מרחב אינסופי של אפשרויות, יצירה ותודעה. אך, כשאנחנו מתגשמים לגוף פיסי ומוצאים עצמנו בחברה בעלת חוקים ברורים וקבועים, יכולתנו לחוות את אותו חופש הנמצא בבסיס נשמתנו מצטמצמת ואנחנו צריכים לעבוד קשה ולהזכיר לעצמנו ללא הרף את מקור ישותנו האמיתית.

השינוי הוא הדבר הקבוע... המציאות שמסביבנו משתנה ללא הרף, וכך גם המצבים שאנו מוצאים עצמנו, ובתוכו של כל אחד נלחמים שני כוחות חזקים ולא מרפים.
הכוח האחד הוא הרצון לשמור על הידוע והמוכר – על איזור הנוחות שלנו. אנו שבויים באזור הזה – היכן שהכל מוכר וידוע. גם הדברים הטובים וגם הדברים הרעים.

זיכרו: אזור הנוחות הוא בטוח – אבל לא מבטיח.

אם תחשבו על זה טוב טוב תגלו שרוב הזמן אנו מוצאים עצמנו חוזרים שוב ושוב על אותם דפוסים, טעויות, והתנהגויות שאינן משרתות אותנו. אבל אנחנו מכירים איפה אנחנו ומה צריך לעשות – כי עשינו זאת כבר הרבה פעמים. וזה נוסך בנו ביטחון, למרות שעבור הביטחון הזה לעיתים אנו "משלמים ביוקר". קשה לנו לומר: "מספיק, עד כאן. אני רוצה משהו אחר. רוצה לשנות". הכוח השני הוא הרצון לשנות, להכיר דרך אחרת, התנהלות אחרת. אם אעיז ואשנה אולי אגלה משהו חדש טוב יותר, נכון יותר עבורי.

כמו שמספר סיפור הזן הבא:
"טנזאן ואקידו היו מהלכים יחד בדרך מרופשת, מטר עז ניתך. משהקיפו את עיקול הדרך פגשו בנערה חמודה בקימונו ובחגורה אשר לא יכלה לחצות את המעבר. "בואי נערה", אמר טנזאן מיד והרימה בזרועותיו ונשאה מעל לפני הבוץ. עד לאותו לילה שבו הגיעו למקדש אכסניה, אקידו שוב לא דיבר. אז לא יכול היה עוד לשלוט ברוחו. "אנו הנזירים איננו קרבים לנשים" אמר לו לטנזאן. "ובייחוד לא לצעירות וחמודות. סכנה בדבר. מדוע עשית זאת"? "אני עזבתי את הנערה שם" אמר טנזאן, "האם אתה עדיין נושא אותה"? ואכן כך. שינוי דורש ויתור על הישן בדרך לחדש. לא ניתן להחזיק את החבל בשתי קצותיו, וכמו כן דורש השינוי גם נכונות לשהות במרחב נטרלי במקום לא ברור ולא בטוח בין שנים העולמות - הישן והחדש עד שעולם חדש נוצר.

ולכן, אולי עצתו של אושו "לקפוץ למרות הספק" היא העצה הטובה ביותר שאפשר לתת במצב של רצון לשינוי מחד ופחד לעשות כך – מאידך.

ליצירת קשר ופרטים נוספים על צביה טורקניץ